פשעים נגד האנושיות

המונח "פשע נגד האנושות" הופיע לראשונה בשנת 1915, כשהוא מתייחס לטבח אזרחים ארמניים ע"י הצבא הטורקי. עד מהרה המונח (כמו רצח העם הארמני בכלל) נשכח, וצץ מחדש רק ב-1945 בקשר לשואה ועוד זוועות שבוצעו ע"י הנאצים.

רצח-עם ועוד פשעים נגד האנושות אינם קורים סתם. אחד התנאים לתופעות אלה הוא פשעים נגד האנושיות, כלומר דה-הומניזציה או שלילת אנושיותם של אנשים.

השואה כפי שאנו מכירים אותה וודאי לא הייתה מתרחשת ללא דה-הומניזציה בשלושה מישורים.

קודם כל, הנאצים שאפו לשלול את האנושיות של היהודים. זה כולל, בין השאר, כינוי יהודים 'אונטרמנצ'ן', דחיסה לקרונות בקר, והחזקתנו בגטאות ומחנות ריכוז בתנאים המגבירים את הסיכוי שנתייחס אחד לשני בצורה לא הומאנית.

שנית, מבצעי המעשים (גרמנים או משת"פים מקומיים) גם עברו דה-הומניזציה. התנהגותם הסדיסטית המודעת דיכאה את האנושיות שבהם.

שלישית, דה-הומניזציה פגעה כם בחלקים משמעותיים של האוכלוסיות הנוצריות המקומיות. ככל שטבח שכניהם היהודים הדיר פחות שינה מעיניהם, כך הם איבדו קשר עם האנושיות הבסיסית שלהם.

במהלך השנים האחרונות, יום השואה נראה יותר ויותר כ"יום כיפור קטן". הרבה ישראלים רואים ביום הזה הזדמנות לעשות חשבון נפש. האם אנו צריכים לעזור יותר לניצולי השואה? האם נוכל לעשות יותר כדי למנוע ייצור נשק גרעיני ע"י איראן? אלו לקחים מהשואה עלינו לאמץ?

אחד הלקחים שאני מציע הוא להקדיש יותר תשומת לב לדה-הומניזציה בכל המישורים.

ייתכן שהטבחים שדאע"ש מבצע אותם מדירים שינה מעינינו. ומה עם הידיעה שבגללן עשרות אלפי מתנדבים מצטרפים לשורות לוחמיו? והעובדה שהארגון מחנך בני 10 לרצוח לעיני המצלמות?

אנחנו מודאגים מכך שחמאס ממשיך לחפור מנהרות תקיפה. אבל מה עם העובדה שלפי גורם בחמאס מעל 160 ילדים פלסטינים נהרגו ב"תאונות עבודה" בזמן שהם משתתפים בחפירות? ומה עם כך שתושבי עזה כנראה שלמים עם זה?

ייתכן שה"טרנד" של דקירות ודריסות ע"י פלסטינים מדיר שינה מעינינו. ומה עם העובדה שאבו מאזן והרשות הפלסטינית ממשיכים להלל את מעשי הרצח ואת הרוצחים? וכמה אנחנו מוטרדים מכך שהרבה ממנהיגינו מעלימים עין מהעניין הזה?

בנאומו בטקס יום השואה והגבורה, ראש הממשלה אמר כי "העולם התרבותי שוקע בתרדמת" בקשר לאיום הגרעין האיראני. חוששני שכשמדובר בפשעים נגד האנושיות, הרבה ישראליים גם רדומים מדי.

לפעמים, עוד קצת נדודי שינה היו עוזרים.

כתב: ראובן רזניק