גם בלי להתכוון, דה-הומניזציה

הירצחו האכזרי של הנער בן ה-16 מוחמד אבו-קדיר הינו מקור לצער רב ותחושת בושה אדירה בחברה הישראלית. למרבה הצער, היבט אחד של התגובה לרצח מעיד על יחס פגום ביסודו שיש להתגבר עליו אם נרצה לשאוף באמת לשלום אמת.

כששמעו על הרצח, ישראלים בהמוניהם התחילו לקוות שיתברר שהמעשה בוצע ע"י ערבים. להלן שלוש דוגמאות מבלוגים תמימים כביכול המתעדים את התהליך.

"התפללנו להוכחה שליהודים אין חלק בזה, כדי שלא נצטרך להתמודד עם העובדה שאחד משלנו היה יכול לבצע את הפשע הזה."

"לחצתי על "רענן" בכל אתר חדשות כדי למצוא את הכתבה שתאמת את מה שייחלתי לקרוא ולא את מה שפחדתי להאמין; שהרוצחים הם "משלהם" ולא "משלנו", שהנער נרצח בגלל סכסוך בין משפחות או תפיסה מעוות של "כבוד המשפחה".

"היינו בעיר העתיקה כששמענו את החדשות – החדשות הנוראות שכל כך לא רצינו להאמין שהן אמתיות, שעדיין מתקשים להאמין שהן אמת – "זה רשמי. הם יהודים".

בין שורות, כולם אומרים אותו דבר: "אנחנו לא שלמים עם הרעיון שיהודים יכולים לרצוח ערבים חפים מפשע. הרי מדובר בכתם מוסרי ומכה לדימוי העצמי שלנו. אבל אנחנו כן שלמים עם הרעיון שערבים רוצחים ערבים חפים מפשע."

אבל איך זה יכול להיות בסדר שערבים רוצחים ערבים? אמנם מקרי רצח כאלה הם מרובים מאד. מדובר לא רק ברצח על רקע סכסוכים בין משפחות או בתוך המשפחה, אלא גם ברציחות אנטי-שיעיות וברציחות אנטי-סוניות. סונים רוצחים סונים בלוב, ופלסטינים רוצחים פלסטינים בעזה. בסוריה נרצחו עשרות אלפי אזרחים בשנים האחרונות. בעיראק נרצחו יותר מ-100,000.

אבל עצם העובדה שמשהו נפוץ אינו הופך אותו לקביל. אונס והתעללות בילדים חוגגים ברחבי העולם. עלינו להשלים אתם? הרס איכות הסביבה נמשך והולך. כדאי לחבק אותו?

המורשת שלנו מדגישה שכל אדם נברא בצלם אלקים, ושכל אדם חייב לקיים מצוות בסיסיות ובכלל זה לא לרצוח. גם החוק הבינלאומי אוסר על שפיכות דמים. כל מי שאינו דורש מבני אדם ערביים לעמוד בדרישות המוסריות הבסיסיות, עושה להם דה-הומניזציה במלוא מובן המילה. האם זה הדימוי העצמי שאנחנו רוצים?

הדה-הומניזציה הזאת נפוצה בחברה הישראלית ומשפיעה על כל קצוות הקשת הפוליטית והדתית. היא מתבטאת כשמחנכים והורים מפיצים את הדעה ש"רצח טבוע ב-DNA של הערבים". היא מתבטאת כשאנו מעלימים עין מהשבחים וההטבות המוענקים לרוצחים ע"י הרשות הפלסטינית. והיא מתבטאת כשאנו אומרים: "אני רק רוצה לשים קץ לכיבוש. לא איכפת לי אם אחר כך יהרגו אחד את השני".

ברור זה זמן-מה שלא יושג שלום אמתי במזרח התיכון כל עוד ערך החיים אינו מוערך די בחברה הערבית הנורמטיבית. אלה מאתנו שאוהבים שלום ורודפים שלום נטיב לעשות אם לא נשלים עם הבלתי-קביל אלא נשאף בכל מאדנו להשריש את הערכת קדושת החיים בכל חברה במזרח התיכון.